סֹבוּ צִיוֹן

שער הכותנה הוא השער הרביעי בצד מערב בסמוך לו  (לדרומו) נמצא שער נוסף הנקרא שער הטהרה. כיום הכניסה אליו לא מתאפשרת בד"כ, כיון שהוא שוכן בתוך חצר המוחזקת בידי מוסלמים.
שער הכותנה מכוון כמעט במדויק אל מול קודש הקדשים, ולכן במשך הדורות נחשב המבוא לשער זה כמקום תפילה מיוחד. היו שזיהו את מקום שער זה כמקום 'שער הקיפונוס' של המשנה, שממוקם מול קודש הקדשים בציורים רבים של המקדש (כגון בציורו המפורסם של התפא"י). השער נקרא כך ['באב אל-קטאנין'] על שם חנויות לממכר כותנה שהיו בו בעבר, וכך הוא נזכר אף בספרי הלכה.
מתחת לשער נמצא שער קדמון שניתן לראות במנהרות הכותל, שנקרא שער וורן (על שם החוקר שגילה אותו) אשר שימש ככניסה למרתפי הר הבית בימי הבית השני. יש המשערים שבזמן הגאונים שימשה המנהרה המובילה משער זה להר הבית כבית כנסת המכונה 'בית הכנסת המערה' שתועד באגרות הגניזה (לזיהוי שערי ירושלים בתקופה המוסלמית הקדומה והמערה, עמ' 83).
לפי מסורת שהיתה אצל יהודי ירושלים במקום זה שכנו החנויות אשר גלתה אליהן הסנהדרין קודם חורבן הבית (ע"ז ח:). כך למשל כותב ר' מנחם מנדל מקאמניץ (קורות העתים [מהדורת תרצ"ו] עמ' ט'): "וסמוך לכותל המערבי מבחוץ יש שם כיפות הרבה ואומרים ששם היה מקום הסנהדרין ונק' חניות", אם כי היו שפקפקו בדבר (רא"מ לונץ בספרו מורה דרך בא"י [מהדורת תרנ"א] עמ' 149).
יהודי ירושלים נהגו לבוא לשער לשפוך את שיחם לפני ה', שיחוס ויבנה את ביתו במהרה, וכפי שתיעד זאת הצייר הגרמני גוסטב באוארנפיינד. (ראה כאן)
בסמוך לשער גרו יהודים, ביניהם הג"ר יהוסף שווארץ בעל תבואות הארץ, והג"ר שניאור זלמן פרדקין בעל שו"ת תורת חס"ד, ובאיזור זה גרה משפחת ברמן וכאן הקימו את טחנת הקמח הראשונה שלהם, ממנה השתלשלה מאפיית ברמן המוכרת (שבתי זכריה ירושלים הבלתי נודעת עמ' 149). גם כיום נגאלו חלק מבתי השכונה, ומתגוררים בה משפחה אחת ותלמידים מישיבת עטרת ירושלים (עטרת כהנים), כן ירבו.
בשנים האחרונות מתקיימים מנייני תפילה וסדרי לימוד קבועים ברחבת השער, בהשתתפות המוני בית ישראל.

השער מכונה בנוסח השערים כשער יהודה, ונהגו לומר בו את הפסוקים הבאים:

 

שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ. קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה' אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ (הושע יד ב - ג). שָׁמוֹעַ שָׁמַעְתִּי אֶפְרַיִם מִתְנוֹדֵד יִסַּרְתַּנִי וָאִוָּסֵר כְּעֵגֶל לֹא לֻמָּד הֲשִׁיבֵנִי וְאָשׁוּבָה כִּי אַתָּה ה' אֱלֹהָי כִּי אַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְתִּי וְאַחֲרֵי הִוָּדְעִי סָפַקְתִּי עַל יָרֵךְ בֹּשְׁתִּי וְגַם נִכְלַמְתִּי כִּי נָשָׂאתִי חֶרְפַּת נְעוּרָי. הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם ה' (ירמיה לא, יז – יט). וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר (ויקרא כו, מב). וַיִּבְחַר אֶת שֵׁבֶט יְהוּדָה אֶת הַר צִיּוֹן אֲשֶׁר אָהֵב. וַיִּבֶן כְּמוֹ רָמִים מִקְדָּשׁוֹ כְּאֶרֶץ יְסָדָהּ לְעוֹלָם וַיִּבְחַר בְּדָוִד עַבְדּוֹ וַיִּקָּחֵהוּ מִמִּכְלְאֹת צֹאן מֵאַחַר עָלוֹת הֱבִיאוֹ לִרְעוֹת בְּיַעֲקֹב עַמּוֹ וּבְיִשְׂרָאֵל נַחֲלָתוֹ וַיִּרְעֵם כְּתֹם לְבָבוֹ וּבִתְבוּנוֹת כַּפָּיו יַנְחֵם. (תהילים עח, סח - עב). מַגְדִּיל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם (תהילים יח, נא). בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן (תהילים פט, נג).